לפני כמה חודשים קיבלתי החלטה שנראתה כמו חלום רחוק — לנסוע לכפר צ'ן שבסין, ללמוד טאי צ׳י במקורו, להעמיק בנשימה, בתנועה ובשקט הפנימי. לא עברו ימים רבים עד שהכול התחיל לקרות: קיבלתי הזמנה רשמית ממאסטר צ׳ן בינג ומהאקדמיה שלו, והוויזה לסין הגיעה במהירות מפתיעה.
קניתי כרטיס כיוון אחד לג׳נג׳יגו, ומשם במונית לכפר. כבר בתחילת הדרך ידעתי שהמטרה שלי איננה רק טאי צ׳י — רציתי לשלב את האומנות שעושה אותי לאדם טוב יותר עם הדבר השני שמלווה אותי שלושה עשורים – קפה.

הכפר קיבל את פניי בצניעות. החדרים היו פשוטים, התנאים בסיסיים – וזה בדיוק היה העניין.
ביום הראשון הייתי בהלם, ביום השני כבר נפתח לי הלב. בשעה 08:30 בבוקר, באימון הראשון, הבנתי שהגעתי להיכל התהילה של הטאי צ׳י – רוחניות, אומנות ולחימה שנמסכים לאחד. האוכל בחדר האוכל – פשוט, טעים, שלוש ארוחות ביום עם תלמידים מכל העולם – הפך לטקס אנושי.
באחד הימים שמעתי מרחוק קול מוכר:
“Hey Tal! Coffee Master!”
זה היה מאסטר צ׳ן בינג, שקרא לי בקול צחוק חם.
באותו רגע הבנתי: הטאי צ׳י והקפה שלי נפגשו.

בכפר היה בית קפה יחיד.
מקום קטן עם אספרסו מדהים מקפה Mandheling מאינדונזיה – קלייה בינונית+, טעמים שוקולדיים עמוקים. הבעלים השאיל לי ציוד, ואני ויתר התלמידים טחנו וחלטנו קפה בכל רגע פנוי.
גם בכפר, הרחק מהבית, הבנתי שהקפה שלנו טעים באמת –
ושבוריס, הקולה שלי בתל אביב, הוא מקצוען אמיתי.

לאחר חודש בכפר התלבטתי – האם לחזור לישראל לחגי ספטמבר או להמשיך במסע?
הגעגוע לליאת, נועה ואיתי היה עצום, אבל בפנים ידעתי שהתשובה ברורה: אני ממשיך.

במייל אחד לרוקי רודוס, המרצה הראשי של Q Grader, קיבלתי אישור שהקורס מתקיים –
ולא סתם: הוא יהיה “הקורס האחרון והמרגש ביותר”, ובנוכחות האגדי טד לינגל.
לא ידעתי מי הם באמת, אבל משהו בי הבין שהנה זה מגיע – עוד שלב בדרך הגדולה.

שבוע בשנחאי היה כמו שנה שלמה של חושים. העיר מהממת – שילוב בין דיוק אסתטי, מסעדות מישלן, ברים חבויים ובתי קפה ספיישלטי מהטובים בעולם. ביקרתי בבית הכנסת העתיק “רחל”, פגשתי ישראלים וסינים, ושתיתי קפה בכל פינה.
שם הבנתי שסין כבר לא לומדת קפה – היא ממציאה אותו מחדש.

והנה הגיע היום הראשון שלי באקדמיית הקפה. ב-8 בבוקר נכנסתי ל־Jass Coffee –
מבנה עצום עם מאות שקי קפה ירוק, חדרי קאפינג, מעבדות וציוד מכל סוג.
ושם פגשתי לראשונה את רוקי רודוס – גבר גבוה, נאה, עם חלוק לבן, נוכחות מדויקת ושקט פנימי של מאסטר. לצידו עמד טד לינגל – ואז זה היכה בי: אני עומד מול האיש שהמציא את ה־Specialty Coffee.
הוא ייסד את ה־SCA ואת ה־CQI, יצר את “גלגל הטעמים” המפורסם של הקפה,
והפך את תחום הטעימות למדע מדויק. בשנות ה־80 וה־90 הנהיג את מהפכת האיכות, כתב את Coffee Cupper’s Handbook והכשיר דורות של אנשי קפה בכל העולם. היום, בגיל 81, הוא עדיין עומד ומרצה – מדען עם נשמה של משורר.

רוקי רודוס (Rocky Rhodes) הוא אחד המרצים הוותיקים והנערצים ביותר ב־CQI.
מומחה לטעימות ולחינוך קפה, בעל ניסיון של למעלה מ־25 שנה ברחבי העולם.
יש לו את מה שאין באף ספר: אנרגיה, תשוקה, יכולת לגרום לכל תלמיד להאמין בעצמו.
הוא לימד אותנו שה־Q Grader הוא לא רק מקצוע – זו דרך חיים.

הימים עברו בקצב של סערה. מאות סוגי קפה, עשרות טעימות, עייפות מתוקה ומוח דרוך. רוקי הוביל את ההדרכה באנרגיה שאין שנייה לה וטד הוסיף ידע מדעי עמוק, סיפורים וחיבורים בין ריח, טעם ומוח. טסטים. מתוקים. חומצות. מרירויות. קפה מכל מקור. פיזיולוגיה. ביולוגיה. כימיה של הטעם.

בקומה השלישית, בזמן ארוחת הצהריים – פס מטבח סיני מדויק – הבנתי שאני שוב במחנה אימונים של טאי צ׳י, רק שהפעם הנשימה שלי היא ארומה. בערבים נפגשנו כולם בבר המקומי – טד, רוקי, הסטודנטים – ושם נולדו שיחות חסרות סוף.

ואז— סיפור אחד של טד על רובוסטה הפיל לי אסימון ענק: העתיד של הקפה הוא לא רק ערביקה. העתיד הוא לגלות אבני חן שלא נמצאו עוד. למצוא את הלא מוכר. לייצר איכות חדשה בעולם. שם קיבלתי 20 שנה קדימה של השראה.

וכך הגיע הרגע וסיימתי את הקורס שלי, עשינו טקס מהמם ומכובד עם כל הבוגרים והמרצים. זה היה מדהים לראות כמה התחברנו ולמדנו בפחות משבועיים של עבודה ולמידה.
יום אחרי שסיימתי את הקורס, נכנסתי לרשת specialty הנחשבת ביותר בסין. הזמנתי קפה מקומי מאזור חדש. ואז - זה קרה שוב. הלגימה הראשונה: גוף מלא אבל רך. חומציות מאוזנת. מתיקות טבעית. טעם נקי, מדויק. אפטר־טייסט של שוקולד תפוז שישאר איתי כל החיים.

זה היה הרגע המכונן השני שלי. הרגע שבו הבנתי מה הייעוד המקצועי שלי באמת.Specialty Coffee הוא לא טרנד. הוא תנועה רוחנית־אנושית שמטרתה ליצור ערך אמיתי. ופה הבנתי שCoffee Organization Studio, העסק בדרום תל אביב הוא בדרך לרשת עולמית חדשה.

 בית בינלאומי להוראה, מחקר, טעם וחדשנות. מקום שבו בריסטות יגדלו, קולים יתחדדו, מנהלי קפה יתקדמו, וכולם — כולם — ישתו קפה טוב יותר. ומכאן — אנחנו יוצרים יחד את הדור הבא של הקפה.